2. הטיפול אינו מועיל

"טיפולי המרה", או כל טיפול אחר שמטרתו לשנות את הנטייה המינית של אדם, מבוססים על האמונה שאכן ניתן לשנות אותה. אולם, מחקרים רבים מדווחים באופן מפורט וגלוי, כולל שמותיהם של מי ששרדו טיפולים כאלה, שהטיפולים אינם מועילים כלל.⁸

קיימים מכשירים מתקדמים הבודקים את הנטייה המינית של אדם, כגון על ידי מעקב אחרי שינויים בזרימת דם באזור איברי המין כתגובה לגירוי, או מיפוי חלקים של המוח ומעקב אחרי פעילותם. בדיקות אלו, והשוואתן לאנשים הטרוסקסואלים, מראות באופן עקבי שהנטייה של אדם אינה משתנה עם טיפול. כל אדם שטען שנטייתו/ה השתנתה על ידי טיפול, והסכים להיבדק מדעית, הכלים האלה הוכיחו שנטייתו/ה לא השתנתה כלל.⁹

לעומת זאת, לא קיים מחקר מדעי אחד שעבר ביקורת עמיתים, שמציג הצלחה של "טיפול המרה" באיזושהי שיטה, למרות אינספור ניסיונות לעשות זאת. כל מידע אנקדוטי שכביכול מעיד על הצלחה כזאת, הוא בעילום שם, כך שלא ניתן לחקור או לאמת את העובדות. בנוסף, העדויות האלו כמעט תמיד ניתנות על ידי בעלי עניין, כגון מי שמתפרנסים מנתינת טיפולים כאלה. מסקנת האגודה הפסיכיאטרית העולמית מ-2016 היא חד משמעית: "לא קיימת עדות מדעית תקינה שנטייה מינית יכולה להשתנות."

כל התחום של "טיפולי המרה" הוא פסאודו-מדעי, כלומר טיפול שמעולם לא הוכחה תוצאותיו על ידי הקהילה המדעית, והוא מעורר תקוות שווא, שאחריה אכזבה עמוקה.

יש הטוענים שאין להתערב בבחירה החופשית של מי שרוצה להשתנות. וכמו שאין למנוע מאדם המבקש לשנות את המראה החיצוני שלו על ידי ניתוחים פלסטיים, אין להתערב בהחלטה לשנות את הנטייה המינית. ההשוואה אינה עומדת בביקורת, כי מי שמבקש לשנות את גודל האף שלו, או להוריד שומנים מגופו – הניתוח יצליח לבצע את מבוקשו. לעומת זאת, טיפולי המרה אינם משנים את הנטייה של האדם.

ה"הצלחה" המרבית האפשרית של הטיפול היא אילוף פיזי

ההצלחה המרבית האפשרית (אם כי הנדירה) של "טיפול המרה" היא שהמטופלים ימצאו דרך לתפקד ביחסים מיניים הטרוסקסואליים. מטרת הטיפול היא לאפשר קשר זוגי הטרוסקסואלי ואף נישואין, למרות היעדר המשיכה לבן או בת הזוג. מצדדי הטיפול טוענים שבכך יש הצלחות, ולכן רצוי לנסות.

אולם, חשוב לשים לב שגם במקרה הנדיר של טיפול "מוצלח" ברמה טכנית ומכנית, לעולם לא תהיה למטופל/ת תשוקה כלפי אנשים ממגדר שונה מהם; החשק והגעגוע לקשר רומנטי ואינטימי לאותו מגדר יישארו ללא שינוי, וללא מענה או סיפוק. חמור מכך, ההצלחה להגיע לידי נישואין עם בן או בת זוג ממגדר שונה מהם, תוביל לכך שבן או בת הזוג יצטרכו להתמודד עם זוגיות שבה לעולם לא יחושו נחשקים; כלומר, בעקבות טיפולי המרה הם מקיימים זוגיות רק כדי למלא את חובתם המצפונית או הדתית, אבל לא מפני שהם נמשכים נפשית ו/או פיזית. זאת מערכת יחסים שנידונה מראש לסבל נורא.

לכן, אם למרות כל הנזק הצפוי והיעדר הסיכוי להצלחה, הפונה רוצה לגשת לטיפול כזה, בנוסף לאזהרה על הנזק הצפוי, יש להזהירם שהטיפול לא ישנה את נטייתם המינית. ושגם אם הם יצליחו להגיע לאפשרות של זוגיות ונישואין עם בן או בת זוג ממגדר שונה מהם, זה יהיה על חשבון יחסים בעלי תשוקה ומשיכה רומנטית, ויחייב התמודדות עם ההקרבה העצומה הזאת של שני בני הזוג, למשך כל תקופת הזוגיות. לבסוף, על פי ההלכה, חובה להודיע לבן או בת הזוג שהוא/היא נכנס/ת למערכת יחסים כזאת.

אונאת ממון

ראוי למטפל להבהיר מראש למטופלים את סיכויי ההצלחה של הטיפול ומה ניתן לקוות להשיג. על פי ההלכה, אסור לשקר או להטות את האמת כדי שלקוח ירכוש מוצר או שירות, וכל שקר כזה הוא עבירה על איסור אונאת ממון. אף ההפניה ל"טיפולי המרה" על ידי רב, רבנית או יועץ, היא אונאת ממון, שהרי מעולם לא הצליח טיפול לשינוי נטייה מינית.

3. משיכה חד מינית אינה בעיה נפשית

יש הסוברים שנטייה שאינה הטרוסקסואלית הינה מחלה או סטייה. ראייה זאת נשענת על סטיגמות חברתיות נושנות, ולא על עובדות בשטח. ארגוני בריאות הגוף והנפש בארץ ובעולם קבעו שמשיכה חד מינית אינה בעיה נפשית. הומוסקסואליות אינה נחשבת להפרעה פסיכיאטרית בספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM) כבר משנת 1973. כמו כן, ההסתדרות הפסיכולוגים בישראל גורסת ש"זהות להט"בית אינה תוצר של הפרעה פסיכולוגית, אינה משקפת קלקול של הנפש ואינה מהווה סטייה.¹⁰

כדי שהתנהגותו של אדם תיחשב להפרעה נפשית עליה לעמוד בשלוש בחינות:
א. התנהגויות או מחשבות חריגות ביחס למקובל בחברה
ב. פגיעה ברמת התפקוד
ג. מצוקה נפשית.
אך אנשים שנמשכים לבני מינם הם חלק מתפקד בחברה, והאנשים האלה מגיעים להישגים גבוהים בכל תחומי החיים והחברה השונים. אכן ניתן למצוא אצל אנשים שנמשכים לבני מינם, רבים אשר סובלים ממצוקה נפשית, אך לרוב, מצוקות אלו אינן נגרמות על ידי נטייתם המינית, אלא כתוצאה מהפגיעות השונות הנגרמות על ידי חוסר קבלה של החברה והמשפחה. ניתן להעריך, שאם אנחנו נפסיק להתייחס לאנשים שנמשכים לבני מינם באופן פוגעני, תפחת השכיחות הגבוהה של מצוקה והפרעות נפשיות אצלם, ורמות המצוקות יהיו דומות לאוכלוסייה הכללית.